נקודה מהזוהר לפרשת משפטים

ישנן מקומות רבים בתורה שבהם הזהר הקדוש דורש את המשמעות הפנימית של הפסוקים בצורה עקבית וארוכה. כלומר- לא רק פתרון של קושי בפסוק שממנו לומדים משהן בדרשה, אלא דרשה שלימה, שמתבססת על שינוי הפשט הרגיל לדרש, ודרשה של כל הפרשיה באור אחר. ראינו דוגמא לכך בפרשת אברהם ולוט, ביחס לאברהם כאל הנשמה ואל לוט כאל הגוף ובמקומות נוספים.

גם בפרשתנו יש דוגמא לכך, בדרשה על מכירת הבת לאמה. וכך אומר הזהר (תרגום ישירות)- "וכי ימכור איש, זה הקב"ה, את ביתו, זו הנשמה הקדושה, לאמה, להיות אמה שמשתעבדת ביניכם. בבקשה מכם (אומר הקב"ה), בשעה שיגיע זמנה לצאת מהעולם לא תצא כצאת העבדים, לא תצא מטונפת בחובות, תצא בת חורין, נקיה וברורה כדי שישמח בה אדוניה... אבל אם רעה בעיני אדוניה, אם היא תצא מלוכלכת בחובות... וי לגוף ההוא, שיאבד מהנשמה לעולם... ולכל הנשמות יש שם, ואומר הקב"ה, לו יעדה, הנשמה תתחבר לגוף...". זוהי דוגמא חזקה לקריאה הדו משמעית של הפסוקים, מצב שבו ניתן לראות את הפשט והסוד (הדרש) באותם פסוקים ממש, באותם מילים, מילה אחר מילה. הקב"ה מוריד את הנשמה לעולם הזה, שזוהי פעולת מכירה של בת קדושה, ומבקש מאיתנו לשמור על קדושתה ותמותה... וכל עניין הייעוד במופיע בפסוקים הוא משל להתחברות המחודשת של הגוף והנשמה, אם זכו. ומבין הפסוקים, ומתוך הקושי הנפשי שיש לכל אחד כאשר הוא קורא על מכירת בנות לאמה, עולה גם הקושי העמוק שבעצם בריאת העולם... הורדתם של כוחות רוחניים עליונים לעולם הזה שגורמת לקב"ה, כביכול, לבקש במטותא מינייכו, תחזירו את הנשמה טהורה כפי שהיא ירדה.